כל הפוליסות לביטוח כללי, ללא יוצא מהכלל, כוללות בתנאים הכלליים סעיף המתייחס לחובת הגילוי של המבוטח. סעיף זה כולל התייחסות לאותם מקרים בהם המבוטח אינו ממלא את חובת הגילוי והסנקציות שמוטלות עליו במקרה כזה. למרות השוני שקיים בין הפוליסות של חברות הביטוח השונות, הרי שבנושא הפרת חובת הגילוי יש דמיון ניכר בין חברות הביטוח (למעט מקרים שהערתי את תשומת לבם של חתמים מסוימים ששעו להערותי) והסעיף שמופיע בפוליסה מנוסח כדלקמן:
"לא השיב…וכו' – יהיה המבטח רשאי לבטל את הפוליסה או להקטין את היקף חבותו והכל לפי הוראות חוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981"
מה חסר? כמובן, האופציה השלישית שמאפשרת לחברת הביטוח להשתחרר מאחריות באותם מקרים בהם ניתנה התשובה הלא נכונה או הלא מלאה (או לא נתנה הודעה על החמרה בסיכון) בכוונת מרמה או באותם מקרים בהם המבטח סביר לא היה מתקשר בחוזה הביטוח אף בדמי-ביטוח מרובים יותר.
למרבה ההפתעה, מופיע נוסח בדומה לנ"ל גם בפוליסות התקניות של ביטוח רכב וביטוח דירה.
כיצד נוהגות חברות הביטוח היא שאלה רטורית בלבד היות וידוע לכולנו שמקרה של תשובה שניתנה בכוונת מרמה נמנעות חבורת הביטוח מתשלום של כל הנזק. כלומר הן נוהגות לפי האמור בחוק ולא לפי הפוליסה. אולם בבדיקת הוראות סעיף 39 (ב) לחוק חוזה הביטוח התשמ"א- 1981 נראה, כי אפשר להתנות על הסעיפים העוסקים בהפרת חובת הגילוי (7 עד 8 ו-18 עד 21) לטובת המבוטח או המוטב בלבד. מעניין מה יקרה אם מבוטח כלשהו יטען, כי לפי נוסח הפוליסה הוא למד שהיתה התניה לטובתו בנושא חובת הגילוי כך שחברת הביטוח חייבת בכל מקרה לשלם לו משהו בגין הנזק שנגרם. דבר נוסף שחשוב לשים אליו לב הוא עניין תנאי המיגון לגביו נקבעו בחוק (וגם בפוליסות) אותן הסנקציות כמו בנושא חובת הגילוי…
מה יכולות חברות הביטוח לעשות? לתקן את הנוסח בכל הפוליסות שאינן תקניות (כמובן לאחר אישור המפקחת) ולדאוג לתיקון הפוליסות התקניות בהקדם האפשרי.
